| הי ,
העידוד והתמיכה שאנחנו מקבלות מכם במיילים מזינים אותנו ונותנים לנו השראה, תמשיכו! אנחנו נהנות מהאינטראקציה המלמדת והמעמיקה איתכן. בהמשך תוכלו לקרוא תגובות נבחרות במדור "שלב 8". אחרי שהתבוננו בניוזלטרים הקודמים, על שלב 1, אנחנו מתקדמות לשלב 2 - שלב ההכנה. לשלב הזה יש כמה מרכיבים חשובים והם כולם הכרחיים כדי שנוכל להמשיך ולהתקדם לקראת עיבוד. חשוב לזכור, אם לא נכין מראש את המרכיבים הללו, כאשר נזדקק להם, הם לא יהיו זמינים... למעשה, אנחנו נוטות להאמין, מהנסיון שלנו, שככל שנעשה את שלב ההכנה יותר בסבלנות וביסודיות, ככל שנשקיע בהסברים, ביצירת מקום בטוח, במטאפורה, בסימן העצור, כך פחות נצטרך להשתמש בהם בשלבי העיבוד. כלומר, יש לכלים אלו מספר תפקידים, גם להכין ולהשרות ביטחון, גם לאפשר ויסות וקרקוע במצבים של יציאה מחלון הסיבולת במהלך העיבוד, ובנוסף ואולי לפני הכל, יש לכלים אלו תפקיד איבחוני אשר מספק לנו אינפורמציה על היכולת של המטופלת להרגיע את עצמה ולנוע בין מצבים תודעתיים. מי שלא מסוגל לשאת גירוי בילאטראלי יחד עם גירויים נעימים שהם חלק ממקום בטוח, היכולת שלו לעבד חומרים טראומטיים צריכה להיבדק ולהיבחן לעומק. על כך מתווספת התועלת של העמקת הקשר והברית הטיפוליים כאשר אנחנו משקיעות זמן וסבלנות בהכנה של המטופל לקראת העבודה. |
| בשלב 2, בשלב ההכנה, כאשר המטפלת מסבירה על AIP ועבודת EMDR, ואומרת למטופלת "המוח שלך עושה את העבודה ואת שולטת בתהליך" המטפלת משדרת למטופלת כי היא סומכת על הכוחות של המטופלת, ועל היכולת של המוח שלה לקדם את תהליך הטיפול. האמונה הזו של המטפלת עוזרת גם למטופלת לסמוך על התהליך “trust the process”, ומקדמת את הטיפול. המשך שלב 2 "סימן עצור", ויצירת ה"מטפורה" עוזרים גם הם למטופלת לחוש בטוחה ובשליטה, ולסמוך על המטפלת שתמשיך להיות קשובה אליה. במקום הבטוח, המטפלת והמטופלת שותפות בתהליך. בעבודה על המקום הבטוח, המטפלת היא עדה, לרגע נעים שבו המטופלת, מרפה, נושמת, ומרגישה טוב עם עצמה. רגע כזה שהיא חווה עם המטפלת תומך בתהליך יצירת הברית הטיפולית ומאפשר את המעבר לעיבוד טראומה. במידה והמטפלת מתרשמת שהמטופלת שברירית מדי, או המקום הבטוח לא מספיק "חזק", כחלק מהשמירה על המטופלת, נישאר עדיין בשלב 2, ואולי נחפש מקום בטוח חדש, משאבים, או נשתמש בכלים נוספים כדי לחזק את המטופלת. כלים כאלה יכולים להיות "מסע הגיבורה", "מיכל", "קרן האור", "ארבעת האלמנטים", כיול רגשי" ועוד כלים אפשריים לויסות. במקרים מורכבים או במצבים של פגיעה בהתקשרות, אפשר לעשות עבודת משאבים על היכולת לסמוך, לתת אמון, עד שמתבססת היכולת להמשיך לעבודת עיבוד. בעבודה קבוצתית עם נפגעות, הקדשנו את ששת המפגשים הראשונים לעבודה כזו. גם בעבודה פרטנית או זוגית, יהיו מצבים שנשהה בשלב 2 יותר מכמה פגישות – אם יש צורך לעזור למטופל בויסות, פיתוח משאבים ומיומנויות, עבודה על סדר יום בריא ומתאים, פסיכו הדרכה – מידע נחוץ והכרחי (למשל, לגבי פציעה מוסרית או שלבים התפתחותיים של ילדים), עבודה על תבניות הגנתיות, העלאת מודעות לקשר בין הסימפטומים והזכרונות שעלו בתכנון הטיפול, ומנטליזציה – לגבי יכולת רפלקטיבית וחשיבה על דרכי התמודדות אלטרנטיביות. נחזור למטופלים שהצגנו בפעם הקודמת: עם המטופלת שפרצה בבכי, הקדשנו כמה מפגשים ללימוד כלים לויסות, ושינוי הרגלים לא אדפטיביים בסדר היום שלה. למשל, השאירה טלויזיה דולקת כל הזמן כדי להרחיק את המחשבות השליליות, ואז לא נרדמה בלילה. כחלק מעבודת ההכנה, כיבינו את הטלויזיה פעמיים ביום למשך 20 דקות, ואז תרגלה כלים שלמדנו במפגשים. עם המטופל בן ה25, שהיה לא מווסת, נשארנו בערך חודשיים בשלב ההכנה, כאשר אני מלמדת אותו כלים לויסות, ובעזרת עבודה על משאבים, ועבודת עתיד כשאפשר, בנינו ביחד ויסות, כוחות ומשאבים שיאפשרו לו להתחזק מחד, ולאפשר לנו להתקדם לאט לאט ככל שחלון הסיבולת שלו מתרחב, לעבודת עיבוד. אם נחזור לרגע לעבודת EMDR כעבודה ספיראלית ולא לינארית, נראה כיצד שלב 2 נשזר לאורך חיי הטיפול, כאשר אנחנו משלבים עבודת משאבים כשצריך, לפני עיבוד מאתגר, או אחריו, או לפי צרכי המטופל בהתמודדות עם אתגרים. כך היה עם המטופלת בת ה18, כשעבדנו בדרך של מעטפת משאבים (ברורית לאוב), כדי לאפשר את העיבוד (כזכור, רק 5 דקות בכל פעם). |
| מיכל: בהמשך לדברים ולדוגמאות שהבאתם על מטופלים מורכבים אני נזכרת בדוגמה של מטופלת מורכבת שביטאה מאוד ברור כבר בפגישה הראשונה עד כמה היא זקוקה לקשר בטוח מכיל ורך. בפגישה הראשונה היא ביקשה שכמטפלת "לא להעביר עליה ביקורת", חשוב לה "לקלוט שהמשוב בא ממקום טוב", קודם להבין אותה ורק בהמשך להתייחס "לאיזורי הצל שלה". כמי שחוותה ניצול מיני היא ביקשה שכשהיא תספר על כך, לא לשאול שאלות כמו למה באת אליו הביתה? ויותר לעזור לה ללמוד להיזהר מסכנות, לזהות נורות אדומות. היא שיתפה על אכזבה ממטפלים קודמים ויכולתי לשקף לה שאולי עולה אצלה השאלה גם ביחס אלי אם גם אני לא אאכזב אותה ובמה אני שונה ממטפלים אחרים בעצם.... אצל מטופלים מורכבים - עולה לא פעם חשדנות וחוסר אמון על רקע כאב וסבל רב שהם חוו וחווים. זה מתבטא לרוב ביחסי ההעברה והעברה נגדית וזהו אחד האתגרים שההתמודדות עמו היא קריטית להמשך הטיפול. הי מיכל, את כל כך צודקת, הרגישות והעדינות שהיא תמיד הכרחית הופכת להיות חשובה שבעתיים עם מי שנפגעו במסגרת של יחסים ומגיעים עם חשדנות ותבניות שאינן אדפטיביות. וזה לא משנה אם נפגעו בבית או נפגעו ממטפלים אחרים... |
